יום ג - פשט

את היום השלישי החלטנו להתחיל בסיור בפרלמנט ההונגרי שעל שפת הדנובה. מדריכה מקומית דוברת עברית שפגשנו יום קודם סיפרה לנו כי מתקיימות הדרכות בעברית בשעה 11:00 ולכן הגזמנו בארוחת הבוקר וב 10:30 לאחר נסיעה קצרה במטרו הגענו לרחבה המגודרת שלפני בית הפרלמנט. מהר מאד התברר לנו ולעוד כמה ישראלים שההדרכה בעברית תתקיים ב 13:00 ולכן החלטנו לצאת לסיור מעגלי באתרים קרובים ופתחנו בצעידה לאורך רחוב ARANY JANOS לכוון בזיליקת סנט אישטבאן. הרחובות והבתים באזור יפים מאד ומעוצבים בסגנונות שונים. לפני רחבת הבזיליקה נמצאת מסעדה/בית קפה שברפטואר שלה מופיעים גם אמנים ישראליים כמו בנאי.
בזיליקת סנט אשטבאן שהושלמה ב 1906 בסגנון ניאו-רנסאנס היא בזיליקה גדולה מאד בנוייה כצלב יווני מפוארת מאד בולטת ביופיה היא כיפת הפסיפס שגובהה 96 מ'. מעל המזבח הראשי מוצב פסל קרארה של אישטבאן הקדוש. אפשר לעלות במעלית [בתשלום] למגדל הצפוני משם אפשר לראות כמעט את כל בודפשט.

משם, צעדנו לשאנז אליזה ההונגרי הוא רחוב אנדראשי הוט לכוון בית האופרה הלאומי בנוי אף הוא בסגנון ניאו-רנסאנס בחזית הבניין פסלים שונים ובהם פסלו של פרנץ ליסט, אולם הקבלה וחדר המדרגות מעוצבים זהב, עץ מגולף, שיש ותמונות. ברפרטואר אופרות הונגריות וגם אופרות איטלקיות קלאסיות. המחירים נמוכים יחסית למחירים בישראל החל מ 140 ש"ח ועד לכ 200 ש"ח ביציעים "טובים".

יוצאים ופונים שמאלה לרחוב HAJOS רחוב יפה עם בתי קפה ומסעדות שם גם נמצאת האופרטה המקומית, הערב אין הופעה ולהצגה הקרובה נשארו כרטיסים יקרים במחיר כ 320 ש"ח לכרטיס בקצה הרחוב פונים שמאלה ומתחילים למשוך חזרה לכוון בית הפרלמנט. בדרך בגינה קטנה נמצאת מסעדת סטודנטים נחמדה עצרנו לקפה ואחרי הליכה קצרה הגענו לרחבת הפרלמנט בדיוק בזמן, יוסי קונה כרטיסים לכולם, מסתדרים בשורה לבדיקה בטחונית ומתחילים בסיור עם מדריכה צעירה דוברת עברית.

אתר הנעלים על הגדה השמאלית של הדנובה בבודפסט (בפסט).

יש בבודפסט אתר האמור להיות אנדרטת זיכרון ליהודים שנרצחו בידי המיליציות (צלב החץ) של המשטר הפאשיסטי ההונגרי בזמן מלחמת העולם השניה.
הבעיה היא שלא ניתן לאתרו הקלות. משום מה לא מופיע בחוברות השונות על בודפסט שעמדו לרשותנו. נודע לנו על קיומו דרך האינטרנט, אך לא ידענו את מיקומו המדויק.
ביום השני של הטיול חפשנו, שאלנו אפילו שוטרים מקומיים ולא כוונו אותנו נכון. לאחר הלוך ושוב לאורך הנהר דחינו את החיפוש ליום המחרת. יש סיבה נוספת מדוע התקשינו למצוא או האתר הזה:
כשאתה מצפה לראות אנדרטה, אתה רגיל למבנה או פסל או קיר גבוה עם תבליטים או תחריטים עם ציון האירוע המוזכר. במקרה שלנו זה לא בדיוק כך. כאשר מצאנו סוף סוף את האתר, גילינו מדוע לא היה ניתן להבחין בו. אם הולכים לאורך הנהר, אך לא צמוד לקצה של הטיילת, לא ניתן להבחין בו. מדובר בסה"כ בקיר נמוך קומה (כ-70 ס"מ גובה ואורכו כ-8 מטרים הקיר משיש בצבע קרם ולא כתוב עליו דבר. הקיר סמוך לכביש שעובר לאורך הנהר בין הקיר לנהר יש מדרכה רחבה (כ- 3 וחצי מטרים) - בקצה השני מול הקיר יש קטע בו הדביקו נעליים על פי צורות וגדלים שונים, לרבות נעלי תינוקות וילדים. הנעליים הודבקו על משטח לבן, כאשר הן מצופות במתכת כדי לשמור עליהן. וונדלים הספיקו כבר לעקור חלק מהנעלים.

חפשנו משהו כתוב על האנדרטה, אך זה לקח זמן. הסיבה לכך כי הדביקו השלטים על הרצפה בסמוך לקיר שצוין לעיל. מדובר בשלוש פלטות מתכת עם כתוביות , כאשר הפנים אל הקיר, יש שלט אחד באנגלית בצדו השמאלי של הקיר, באמצע ניתן למצוא שלט עם כתוביות בהונגרית ו בצדו הימני נמצא שלט בעברית.

להלן תוכן השלט העברי:

"לזכר קורבנות שנורו ונרצחו
על ידי אנשי צלב החץ
על שפת הדנובה
ב- 1944 - 1945
זיכרונם לברכה.
הוקם ז' ניסן תשס"ה
16/04/2005"

הסיפור הטראגי הזה הוא שהשיטה הייתה הבאת הקורבנות עד לקצה של הנהר, לירות בהם למוות ולהשליך את הגופות אל מימיי הדנובה. הנעליים נשארו למעלה.
מה שבולט במיוחד הוא , שלא צוין שמדובר בקורבנות יהודיים, כאילו הקורבנות היו הונגרים מכל העדות. והדבר השני הבולט הוא, האזכור שכמעט לא קיים בחוברות התיירות השונות. דבר שלשי הוא ההצנעה היתרה של האתר.
כיצד נתן למצוא האתר בקלות. הוא ממוקם לא הרחק מבניין הפרלמנט ההונגרי. אם נמצאים עם הפנים אל הדנובה וליד הפרלמנט, האתר ממוקם בצדו השמאלי של הפרלמנט במרחק כ-300 מטר ממנו. כדי להגיע אליו, רצוי לרדת למדרכה המקבילה לנהר וללכת לאורכה עד שנתקלים במראה הנעלים הדבוקות למדרכה בחלק הסמוך לקצה ליד הנהר.

כתב אריה