יום א - יהדות בודפשט

החופשה בבודפשט התחילה ביום א' בטיסת בוקר מוקדמת מאד. חברת מאלב ההונגרית MA215 המריאה ב 06:00 ונחתה בבודפשט בשעה 08:30 שעון מקומי כ 3.5 שעות של טיסה רגועה בבואינג 323 חדש לגמרי עדיין באריזה כשריח מושבי העור הנוחים באפינו.

אין העברות בעיסקה, הנסיעה למלון מתבצעת באמצעות חברת מיניבוסים מקומית המחיר: כ 10 יורו לנוסע לכל צד. קנינו 4 כרטיסים וקיבלנו הנחה קטנה.

יום א', הכבישים ריקים, השמים אפורים, מירי ואני הנוסעים היחידים במיניבוס והנהג-מלאך נוהג ובו זמנית מדבר במכשיר הקשר, עונה לצלצול בטלפון הסלולארי, אוכל סנדוויץ וכשהוא עובר על המהירות המותרת הוא מביא אותנו תוך זמן קצר לבודפשט. התחושה הראשונה למראה העיר: אין אנשים ! הרחובות ריקים, הנהג בפה מלא סנדוויץ' מזכיר לנו שזהו יום השבתון של המקומיים. נרגענו.

20 דקות והגענו למלון גולדן פארק הוטל הממוקם ליד תחנת הרכבת ב BAROSS TER ובצומת דרכים כ 25 דקות הליכה מגשר אליזבט שעל הדנובה.

הגענו מוקדם, הרבה לפני שעת הכניסה המקובלת ובכל זאת הוצעו לנו חדרים לבחירה, נער המלון מראה לנו 4 חדרים מתוך כ 170 חדרים באזורים שונים במלון. מעשנים - לא מעשנים, מיטות זוגית - מיטות נפרדות. הבחירה נופלת על חדר ענק בקומה 6 היא קומת הגג. החדר מכיל מלבד הציוד הרגיל גם פינת הסבה ספה ו 2 כורסאות.

יש אינטרנט באוויר אבל הוא כרוך בתשלום באמצעות כרטיס שמחירו לשעת גלישה 1400 פורינט שהם כ 32 שקלים, לא זול.

שולה ויוסי פנינה ואריה טסים באל על. הטיסה שלהם יצאה ב 08:00 מישראל עד שיגיעו יש לנו זמן להתארגן, להביט מהחלון על הכיכר הענקית שמתחתיה נמצאת תחנת המטרו והמעברים התת קרקעיים לרחובות הסמוכים, הכל שקט כמעט ואין תנועה בכיכר כמו שבת בבוקר בכפר סבא.

צלצול הטלפון מקפיץ אותנו מהתנומה הקצרה שנפלה עלינו. שולה בטלפון: הגענו, מתי זזים ? כזאת היא שולה מאורגנת נמרצת הכינה הכל מראש. מסלולים, מפות, סנדויצ'ים וכל מה שצריך. איזה כיף חשבנו, נלך פשוט בעקבות שולה ויוסי. מירי תפטפט עם שולה ואני יוסי ואריה נדבר בינתיים על הדברים החשובים באמת.

יוצאים מהמלון שולה מובילה, המפה שצילמה עוד בבית וחילקה לכולנו בידה, פונים שמאלה אל רחוב RAKOCZI עוברים למדרכה הנגדית, עד כאן הכל כמתוכנן וצועדים לכוון בית הכנסת הניאלוגי הגדול שברחוב DOHANY לאחר כ 10 דקות מגיעים לפנייה פונים ימינה והנה, אין בית כנסת. שולה חושבת שפספסנו את הפנייה ומתחילה למשוך חזרה לאורך רחוב DOHANY הולכים הולכים הולכים עד שמצאנו עצמנו חזרה ברחוב ROTTENBILLER לא הרחק מהמלון. מגרדים בראש ומתברר שבאמת פספסנו קודם את הפנייה ימינה, פנינו ימינה לרחוב ERZSEBET KORUT במקום ל KAROLY KORUT. לא נורא. אנחנו מחליטים לחזור דרך רחוב WESSELENY שע"פ המפה בית הכנסת נמצא בקצהו השני. מיד בפינה מצאנו בית מעוצב בסגנון עכשווי שונה מאד וחריג בסביבה הטבעית. נכנסנו קצת, צילמנו והמשכנו.

לאורך רחוב WESSELENY עומדים בתים ישנים שראו ימים טובים יותר בשלהי המאה השמונה עשרה שאז נבנו. הקירות משוועים לניקוי חול וקצת צבע, הטיח סדוק ובמקומות רבים הטיח נשר. פה ושם משובצים מבנים מכוערים שנבנו בתקופת השלטון הקומוניסטי, האווירה הכללית: עוני.

אנחנו צועדים למעשה ברחובות הגטו ברובע היהודי, כאן נדחסו עשרות אלפי יהודים עד לחיסול הגטו ושילוח כל הנותרים לאושוויץ באוגוסט 1944. חוצים את רחוב NAGY DIOFA שם נמצא מלון קינג הוטל. מלון כשר [2 כוכבים] בבעלות יהודית ולידו מסעדה כשרה בה נתארח בהמשך. אנחנו חוצים את רחוב KAZINCZY שם נמצא קומפלקס מבני הקהילה האורתודוקסית היהודית, בית כנסת, מסעדת "חנה", אולם ארועים, משרדים, ועוד. ברחוב, ממול למבני הקהילה ממוקמת הפיצרייה הכשרה היחידה בבודפשט גם אליה נגיע כנראה בימים הבאים. בהמשך, רחוב WESSELENY מתעקל מעט שמאלה והנה מתגלה משמאלנו חצר בית הכנסת הגדול. גדר סורגים גבוהה שלא מסתירה מאחוריה את פסל המתכת המבריקה "הערבה הבוכייה" שתרם והקים יליד בודפשט השחקן טוני קרטיס. מצבות ישנות נראות לאורך הגדר בצמוד למבנה בית המדרש. אנחנו מגיעים לפינת הרחוב ומשמאלנו מתגלה רחבת הכניסה לבית הכנסת הנאלוגי הגדול והמפואר שבחזיתו 2 מגדלים דמויי "בצלים" עטורים בצבע זהב בסגנון איסטנבולי מוסלמי.

הכניסה דרך מאבטח ושער אבטחה קפדן בסגנון ישראלי המוכר לנו כל כך. יוסי "ההונגרי" פונה מיד למודיעין כדי לקבל מידע שימושי.

ואמנם, מתברר כי יש סיור מודרך לקבוצות בעברית. אנחנו בהחלט נחשבים "קבוצה" ולכן נזכה להדרכה בעברית בכל מתחם בית הכנסת הכולל את בית הכנסת, בורות הקבורה, חצר בית הכנסת ואנדרטאותיה וסיור במוזיאון ובחדר ההנצחה של קהילת בודפשט שנספתה כמעט כולה בשואה.

המדריכה צעירה ישראלית שהתחנכה בישראל שירדה לאחרונה וחזרה עם הוריה לבודפשט ומתפרנסת בין לבין מהדרכה במקום.

מתחילים בבית הכנסת. הכניסה מרשימה והאולם מרשים עוד יותר. הרושם המיידי: אנחנו נמצאים בכנסייה. הגובה, הקישוטים, העוגב, דוכני [ 2 ?] הרב, הספסלים, הויטראז'ים, מיקום הבימה בסמוך לדוכן החזן למעשה הכל. ואמנם מסבירה לנו המדריכה בעברית צברית רהוטה מהירה מתובלת בשמץ ציניות, האדריכל שנבחר לא במקרה כמובן היה אדריכל כנסיות ידוע שקיבל הנחיות לחקות כנסייה מפוארת.
בבית הכנסת 3000 מקומות ישיבה ו 2 קומות "עזרת נשים". הקהילה היהודית מונה כיום כ 80 אלף יהודים רובם ניאלוגים, רק כ 1000 מהם אורתודוקסים ובית הכנסת מתמלא רק בחגים ובמועדים שאז אין מקום לכולם. במרבית ימי השבת והחול לא מתקיימות תפילות והמבנה משמש בעיקר כמוזיאון.
מצלמים ויוצאים לחצר שמדרום לבית הכנסת ושם דרך מעבר מקושת ומקורה ראינו כמה מצבות בעברית ובהונגרית המציינות את מקום קברי האחים אליהם אספו וקברו הסובייטים לאחר כיבוש העיר ב 1945 את נרצחי הגטו שהתגוללו ברחובות. אלפי גופות נקברו כאן בחלקת בית הקברות הקטן שמזכיר אף הוא במשהו בית קברות נוצרי הנמצא בחצר כנסייה.
בקטע המזרחי החצר מרוצפת ובמרכזה מיצג שהקים השחקן טוני קרטיס. המיצג הנראה כעץ הערבה הבוכייה עשוי מתכת מבריקה [ניקל ?] ענפיה מזכירים מנורה הפוכה ועליה המוארכים משמשים להנצחת נספים שקרוביהם חרטו את שמם על המתכת/העלה. עלים רבים טרם נחרטו.
בסמוך מונח לוח זכרון לראול וולנברג שהציל אלפי יהודים ונעלם בעצמו. וממש ליד, לוח עם שמות חסידי אומות העולם תושבי הונגריה שסיכנו את חייהם והצילו יהודים.

חוזרים לבניין ושם בקומה השנייה מחכה לנו מדריכה שנייה אף היא דוברת עברית עם מבטא הונגרי כבד שמלווה אותנו במוזיאון היהודי. מתחילים בסוף באזור המנציח את תושביה היהודיים של בודפשט שנספו בשואה.
התצוגה מכילה בעיקר צילומים מהימים האפלים ובהם צילומים רבים של אנשי צלב החץ ההונגרי שהתנדבו לסייע לגרמנים בחיסול היהודים. שם למדנו כי ללא סיוע זה לא היו מצליחים הגרמנים המועטים יחסית בבודפשט לבצע את זממם.
באולם הסמוך תצוגה מרהיבה של יודאיקה. חפצי קודש, פמוטים, גביעים, סכיני מילה, מגילות, ספרים עתיקים, כתרי ועיטורי תורה ועוד.

הביקור במוזיאון מסתיים אנו יורדים לקומת הכניסה מתעלמים מחנות המזכרות ונושמים אוויר ערב קריר ברחבת בית הכנסת.
משם לבית הכנסת האורתודוקסי הנמצא במתחם הקהילה שברחוב KAZINCZY המבנה סגור וכנ"ל כל המתחם כנראה בשל חופשת יום א'.

כולנו כבר רעבים שהרי את הארוחה הרצינית האחרונה אכלנו במטוס. הבחירה נופלת על מסעדת קינג דייויד שברחוב NAGY DIOFA הסמוך. הליכה קצרה ואנחנו במסעדה המטופחת והריקה. מתיישבים מעיפים עיין דואגת בתפריט הכשר, מבחינים שהמחירים סבירים ומזמינים. האוכל טעים, השרות מהיר, המקום נעים והעייפות מתחילה להשתלט עלינו. קמים בקושי ובעקבות שולה מתחילים בצעדה חזרה למלון.

עשרים דקות הליכה ועוד קצת וכולנו מתכנסים ב"סוויטה" של מירי וצביקה לכוס תה ועוגה שהבאנו מישראל. בזמן שהמיים בקומקום מתחממים צביקה מניח את הראש לרגע על המיטה ושוקע בשינה עד לבוקר. לא תה ולא עוגה.